<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תפילה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ומזכירין [ברכות ל"ג ע"א] גבורות גשמים בתחיית המתים מפני ששקולה כתחיית המתים. ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר, ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר, והלכתא כר' יהודה. וגרסי' בירושלמי [רפ"א] מאי טעמא דרבי יהודה כדי שיצאו כל המועדות בטל, שהטל סימן ברכה לעולם, ואנן נמי דאית לן תרי יומי לא חיישינן לספקא וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
ואיכא למבעי מאי שנא שתקנו חכמים להזכיר גבורת גשמים מיום טוב האחרון של חג ולהלן, ושאלה אינה אלא בז' במרחשוון, ובגולה עד ס' בתקופה. וטעם דבר זה מפני שמיום האחרון של חג ולהלן זמן ימות הגשמים, אע"פ שעדיין אין צריכין גשמים לעולם עד לפנים, כיון שהחג זמן גשמי שנה ושנוי העתים החורף מן הקיץ, צריכין אנו לשבח לפני המקום ב"ה ולהודות בעת שנוי הזמן ופרוד זה מזה ואנו מזכירין שבחו להיות רצוי [ל]שאלה.
ואמר [ברכות כ"ט ע"א] ר' תנחום אמר ר' אמי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים [מחזירין אותו ושאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה ואותבינן עלה מהא דתניא טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים] ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו, הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס, ותרצינן הא דאדכר קמי שומע תפלה הא דאדכר לאחר שומע תפלה, אבל גבורת גשמים אי טעה ולא אמרה בתחית המתים אע"ג דאדכר קמי שומע תפלה חוזר לראש שאין לו תשלומין בשומע תפלה מפני ששבח הוא ובג' ראשונות נתקנה ודומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו.
<h2>דף ג.</h2>
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר, מאי טעמא לפי שאין נעצרין. אמר רבי חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו. ירושלמי [ברכות פ"ח ה"ב] רבי זעירא בשם רבי חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו. והתניא [בטל וברוחות] לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, לא דמי ההוא דמקל לההוא דמצלי ולא מקל. בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והתניא אם לא אמר גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו ההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר.
<h2>דף י.</h2>
ושאלה בברכת השנים מתחילין בז' במרחשוון דהלכתא כרבן גמליאל דאמר בשבעה בו. תניא חנינא אומר ובגולה עד ששים בתקופה. איכא מאן דאמר דהאי גולה בבל הוא שאין צריכין למטר כל כך כדאמרי' מי גרם לבבל שימלאו אוצרותיהם בר מים רבים ששוכנת עליהם. ואיכא מאן דאמר גולה סתמא קאמר. ומנהגות יש בדבר זה.
<h2>דף יא.</h2>
ותלמיד חכם [ברכות כ"ד ע"ב] אסור לעמוד במקום הטנופת [לפי שאינו עומד בלא הרהור תורה]. ובכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא. וכתב גאון ז"ל ואסורי דאמור רבנן דלאו דאוריתא כגון למלאות שחוק פיו בעולם הזה [ברכות ל"א ע"א], ולשמש מטתו בשני רעבון, ולישן ביום יותר משינת הסוס [סוכה כ"ו ע"ב], וכל כיוצא בהן אין עליהן לא מלקות ולא נדוי אלא קורין אותו עובר על תקנת חכמים.
<h2>דף יד:</h2>
שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דצריכינן למטרא אפילו בתקופת תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים, שלח להו כיחידים דמיתו. מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן. מתניתא קא רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה רב נחמן אמר בברכת השנים אמרי' ותן טל ומטר אי מצטריך לן אפילו בתקופת תמוז, רב ששת אמר בשומע תפלה, והלכתא בשומע תפלה. ואנן קשי לן האי דפסקינן הכא והלכתא בשומע תפלה והא קי"ל אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם היה צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים. והא קושיא הוה קשיא לרב ר' יהודה ז"ל, ואנן רגילין לתרץ קושיא זו כי כשאמרו אם היה צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים מפני שפרנסה דבר שהיא צריכה לכל ואין בה היזק לרבים, אבל מטר בזמן שאינו צריך כמו בתקופת תמוז יש בה היזק לאחרים, ולכך אין לו לומר בברכת השנים שהיא ברכה מזומנת לכל העולם לגשמים בזמנן, ושלא בזמנן דאית בה היזק לאחרים לית לן למימר בה ותן טל ומטר אלא אומרה בשומע תפלה כשאר כל צרכיו.
ונופלין על פניהם ואומר כל אחד ואחד תחנונים לפי חכמתו. ואשתכח בפסקא כל הנופל על פניו צריך לתלות פניו למעלה מן הקרקע. ואע"ג דהשתא ליכא אבנים קמיה דלמא הוו באותו מקום. ויש מי שאומר שהרי אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו. ואי עביד הכי מתחזי כיוהרא שמראה בעצמו כיהושע בן נון. והאי דנוטין לצד שמאל שכך היו מרביצין את התמיד כששוחטין אותו על שמאלו וכל מי ששוחט מרביץ הבהמה על שמאלה. והרב רבי יצחק אבן גיאת כתב הכי שמענו מרבותינו שלפיכך לא ידביק פניו בקרקע משום אבן משכית. ואדם חשוב נוטה לצד שמאל ומגביה צד ימין והכין נהיגין רבנן למעבד.
<h2>דף כו:</h2>
תנינן בתעניות בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהם וכו', תניא שחרית ומנחה ונעילה יש בהן נשיאות כפים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים רבי יוסי אומר נעילה יש בה נשיאת כפים מנחה אין בה נשיאת כפים במאי קא מפלגי ר' מאיר סבר כל יומא מאי טעמא משום שכרות והאידנא ליכא שכרות. ור' יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיחא שכרות לא גזרינן, מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות, גזרינן, ור' יוסי סבר מנחה דאיתא כל יומא גזרינן, נעילה דליתא כל יומא, לא גזרינן. אמר רב נחמן הלכתא כרבי יוסי, אלא האידנא מאי טעמא פרסי כהני ידיהו במנחתא דתעניתא, כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי כתפלת נעילה דמי. ולפיכך ביום הכפורים כיון דאיכא נעילה, בנעילה פרסי ידיהו ובמנחה לא פרסי ידיהו, דליכא למימר כיון דסמוך לשקיעת החמה קא מצלו לה כתפלת נעילה דמי שהרי נעילה בזמנה ומנחה בזמנה. דכולי עלמא מיהת שכור אסור בנשיאת כפים מנא הני מילי אמר רבי שמעון בן פזי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין.
